בהיותי שומרת כשרות, רוב היכרותי עם מטבחים בתרבויות רחוקות נלמד דרך קריאה וראיה, ולא דרך חוש הטעם עצמו. אין ספק שאני מפסידה מכך. אבל אני גם מרוויחה הרפתקנות לייצר לעצמי את הטעמים שאני רואה במקומות אחרים, ושנראים לי מסקרנים.
אחד השילובים האהובים עלי הוא קארי וחלב קוקוס. וכשאני אומרת קארי, כוונתי למשחת קארי, אשר לדברי רות אוליבר המומחית הינה “תערובת רטובה, המורכבת מעלים, שורשים וגבעולים (למון גראס, עלי קפיר ליים, גלנגל, ג’ינג’ר), שום, בצל וכמובן צ’ילי. הכל כתוש למשחה”
בארץ נמכרים בחנויות הטבע ולעיתים גם בסופר במדף של מוצרים אסייתיים שלושה סוגים בצבעים שונים- אדום צהוב וירוק, כאשר הירוק מכיל כוסברה, הצהוב מבוסס כורכום, ובאדום מסוגי פלפלים שונים. רוב המשחות עם חריפות מסויימת, אולם אפשר לשלוט בחריפות לפי הכמות שמוסיפים לתבשיל.
ולמה אני כל כך אוהבת את משחת הקארי? היא כמו קסם- בכף אחד מכילה טעמים רבים של מרכיבים שרובם אינם בהישג ידי ביום יום.
אחד הדברים האהובים עלי הוא מרק עם קארי וחלב קוקוס. הירק המרכזי במרק משתנה לפי מה שיש בבית, ויש לי ניסיון מעולה עם הכנת מרק זהה עם גזר, קישוא, בטטה, דלעת ועוד.
עם מעט מאמץ התוצאה היא מרק עם טעם עשיר ומורכב.
- שמן קוקוס או שמן זית
- 1 בצל
- 1-2 כפות משחת קארי לפי החריפות הרצויה
- קילו גזר
- מים
- מלח או רוטב סויה
- 250 מ"ל חלב קוקוס
-
קוצצים את הבצל לקוביות ומזהיבים קלות בסיר גדול. כשהבצל מתחיל להחליף צבע מוסיפים את משחת הקארי ומערבבים, ונותנים לה "להפתח" במשך דקה או שתיים.
-
מהר, לפני שמתחיל להישרף, מוסיפים את הירקות- חתוכים לפיסות גדולות- ומים. כמות המים צריכה להיות מספיק כדי לכסות את הירקות, ואף קצת יותר, אבל לא להגזים. תמיד אפשר לדלל עם עוד מים, אבל קשה יותר להוציא נוזלים אם המרק יוצא דליל מדי.
-
מתבלים במלח, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים עד שהגזר רך- כ-30 דקות.
-
מסירים מהאש, מערבבים פנימה את חלב הקוקוס, וטוחנים בבלנדר מוט. טועמים ומתקנים תיבול.