טעימות לקטנטנים- איך להתארגן לחודש הראשון בשעה אחת

frozen cubes baby food

המעבר לאוכל “מוצק” הוא אחד השלבים המרגשים בהורות! אני זוכרת שכאשר הגדול שלי היה בן 4 חודשים התחלתי במחקר מעמיק- במה להתחיל, איך לעשות את זה, איך להתכונן? זו היתה החוויה המסעירה של הצעת אוכל אמיתי לקטנצ’יקים בפעם הראשונה, וזה מרגש, מבלבל, ואולי אפילו קצת מפחיד. אבל פעמים רבות השלב הזה עובר מאד מהר! לפחות אצלי, נדמה לי שעם כל ילד נוסף שהצטרף למשפחה השלב הזה הלך והתקצר ואצל הבת החמישית זה ארך אולי חודש או חודשיים. לאחר מכן- הילדים קיבלו מרכיבים מתוך האוכל שהוכן לכולם- טחון, מעוך במזלג, מפורר ביד או חתוך קטן קטן. ממילא תמיד יש אצלנו בשבוע לפחות מרק או שניים, או תבשיל אחד או שניים, ומתוכם אפשר לדוג (בהתחלה) מרכיבים מוכרים ולאט לאט הרפרטואר מתרחב. עם זאת, דווקא עם הקטנצ’יק התורן, לא היו לא שיניים כמעט עד גיל שנה, והוא כל כך נהנה מהאוכל המרוסק, שכבר חודשים ארוכים שאנחנו מכינים לו באהבה מגוון גדול של baby food ביתי.

מעבר לניסיון המצטבר, משהו שהשפיע אל צורת המחשבה שלי בנושא הזה הוא הספר המצוין הזה, שגישתו היא מאד מאד שפויה, ולמדתי ממנו שני דברים חשובים:

  1. לא צריך לפחד מתיבול גם לאוכל של תינוקות. גם להם מגיע אוכל טעים. ירקות טחונים עם מעט מלח ושומן זה הרבה יותר טעים מירקות טחונים בלי שום תיבול. כל עוד מדובר בתיבול עדין, אין מה לחשוש. ושומן ממקור בריא הוא אחלה, גם לתינוקות.
  2. הטקסטורה החלקה מאד של גרבר ודומיו הוא בעייתי בטווח הרחוק, כי מרגיל את התינוקות לאוכל אחיד וחלק מאד. רוב האוכל של מבוגרים אינו כזה, יש לו מרקמים משתנים, וגם הטעם מורכב יותר. אמנם, התינוקות צריכים ללמוד את הפעולה הפיזיולוגית של בליעת אוכל מוצק, בניגוד למציצת חלב משד או מבקבוק, ולכן צריך שהאוכל יהיה חלק במידה מסוימת, אבל עדיף להרגיל לאוכל לא חלק לחלוטין אלא עם קצת טקסטורה.

הפתרון לשני הדברים הללו- הכנת אוכל בבית. עם כל הילדים נעזרתי בגרברים קנויים כשהיינו מחוץ לבית פה ושם, אבל עיקר האוכל שלהם בהתחלה היה ביתי לחלוטין.

אפרוש כאן לפניכם את תכנית הפעולה שלי, לפיה אפשר להכין בשעת הכנה אחת מספיק אוכל לשבועיים, וכך אין שום תירוץ לא להכין את האוכל לבדכם בבית. זה יותר טעים, יותר מזין, יותר בריא, וגם מאד מאד חסכוני (לאחר הצטיידות ראשונית, שגם היא לא יקרה).

אז במה צריך להצטייד?

  • סיר בישול
  • שושנת אידוי
  • תבניות להכנת קוביות קרח
  • מכשיר טחינה- בלנדר מוט, בלנדר רגיל, או מטחנה ייחודית (זה מה שיש לנו, וזה מעולה!)
  • ירקות ופירות

שבועיים ראשונים:

גזר, בטטה, קישוא, תפוח, אגס

שבועיים נוספים (בהתאם לעונה ולמה שמוצאים):

סלק, דלורית, קולרבי, שזיף, אפרסק

 

מה עושים?

  1. שמים בסיר מים, בערך 5 ס”מ, בגובה שיהיה מתחת לשושנת האידוי. מניחים בתחתית הסיר את שושנת האידוי, מכסים את הסיר ומביאים לרתיחה.
  2. בנתיים- שוטפים את כל הפירות והירקות היטב.
  3. חתוכים ומגלענים את התפוח כך שיווצרו חתיכות גדולות ללא גרעינים.
  4. לאחר שהמים רותחים, מנמיכים את האש לאש קטנה, ומניחים בשושנת האידוי את חתיכות התפוח. סוגרים את הסיר ומאדים 10 דקות.
  5. תוך כדי- מכינים את שאר הירקות והפירות- חותכים כל סוג לחתיכות גדולות.
  6. כשהתפוחים רכים (אפשר לנעוץ מזלג ולבדוק) מוציאים בזהירות את שושנת האידוי ומעבירים את התפוחים לקערה להתקרר.
  7. מחזירים את השושנה לסיר, ושמים את הפרי או הירק הבא.
  8. כל סוג פרי וירק צריך בישול של כ-10 דקות, וצריך לבדוק את הרכות ואז להוציא ולקרר. לוודא שיש מספיק מים למטה, ואם צריך- אפשר להוסיף מעט מים.
  9. לאחר שהפירות והירקות ומצטננים מעט, אפשר לטחון אותם (עם הקליפה במידה ויש).
  10. מעבירים לתבניות של קוביות קרח ומקפיאים.
  11. לאחר שהקוביות קפאו, כדאי להעביר לשקיות זיפ-לוק ולסמן מה כל דבר.
  12. כאשר מציעים טעימות- מפשירים קוביה אחת או שניים. כאשר מציעים פרי או ירק בפעם הראשונה צריך להציע אותו לבד, אולם לאחר מספר ימים אפשר לערבב את כל הפירות עם כל הירקות. כאשר יש כמה שקיות כאלה בבית- הגיוונים אין סופיים ומדובר בהפשרה קצרה של כמות קטנה כל פעם, כך שכל פעם האוכל טרי, והגיוונים רבים.

לא דיברתי כאן על בננה ואבוקדו, שאפשר בקלות למעוך במזלג, ולאחר טעימה ראשונה גם לערבב עם מרכיבים אחרים (בננה ותפוח, אבוקדו ואגס- הולך יופי). אצלי הם תמיד היו אופציה זמינה למקרה שלא היו לי ירקות או פירות מבושלים ומופשרים בזמן- fast food אולטימטיבי.

pear sauce baby food

מניסיוני, לאחר שעוברים את התקופה הראשונה ויש ברפרטואר כ-10 סוגי פירות וירקות, אפשר להתחיל לנסות להוסיף עדשים מבושלים (נגיד מרק עדשים שמכיל גזר ודלורית, וטוחנים הכל יחד), עוף, קציצות בשר, וכל דבר אחר. כאמור- התיבול שמתאים לנו המבוגרים הוא גם בסדר גמור לקטנטנים, וכל עוד אין מרכיב שנמנעים ממנו (דבש עד גיל שנה, מוצרי חלב עד גיל 9 חודשים), אין בעיה להציע לתינוקות את מה שהמבוגרים אוכלים.

והכי כיף להנות מהפרצופים המופתעים בפעם הראשונה שהם טועמים משהו!

איך לטעום ירק חדש? 4 צעדים לטעימה מוצלחת

אחד מההרגלים שאני מנסה להקנות הוא טעימת אוכל חדש באופן כללי, וירקות חדשים באופן ספציפי, מכיוון שאני מאמינה שתפריט מגוון הוא הבסיס לתפריט בריא.

קודם כל כדאי שנגדיר מהי הצלחה: מבחינתי הצלחה היא שהילדה טעמה ביס. זה הכל. הצלחה היא לא שהילדה התאהבה בצנון וזה עכשיו המאכל האהוב עליה בעולם, או שהילדה חיסלה מנה מלאה של סלט או קערה שלמה של מרק. לא. ביס אחד.

ומה יתן לי ביס אחד? מצד אחד: לא הרבה. מצד שני: הכל. כי ביס ועוד ביס ועוד ביס יוצרים הרגל של טעימת אוכל חדש, ובמוקדם או במאוחר הילדה תטעם משהו שהיא אוהבת.

לאחר הרבה ניסוי וטעיה, הנה השלבים אצלנו בבית לטעימת ירק חדש:

1. בוחרים יחד איזה ירק עונתי הולכים לטעום- אפשרי: בקניות משותפות

2. מוצאים מתכון פשוט וקל להכנה, ומכינים

3. לפני הארוחה, מניחים את המאכל החדש על השולחן ומאפשרים נשנוש

4. כאשר הילד טועם ביס לא מגיבים בכלל, ולכל היותר אומרים “כל הכבוד שטעמת”

למה לתת לילד לבחור את הירק? די קל לשתף את הילד בבחירה, ולפעמים אם הם שותפים לבחירה הם גם יותר סקרנים לגבי הטעם. אבל חשוב לומר שזה לא מבטיח שהילד יאהב את הירק, וצריך להזהר מלקשור בין הבחירה לבין תוצאות הטעימה, שהרי אם נאמר לילד “אבל הרי בחרת!” פעם הבאה הוא לא ישתף איתנו פעולה בבחירה. רוב הילדים נהנים מהקניות ונהנים וחווית הבחירה, אז לנצל את החוויה הכיפית עם הילד והירק החדש, וזהו.

למה ירק עונתי? ירק שהוא בשיא העונה יהיה טעים יותר וגם יהיה זול יותר. הכי מבאס להוציא הון עתק על ירק מיוחד כלשהו שבסוף לא יאכל.

למה מתכון פשוט? ככל שההורה משקיע יותר בהכנה, ככה הוא יצפה לתגובה נלהבת יותר, והלחץ המופעל על הילד עולה (במודע או לא במודע). כדי שהלחץ יהיה נמוך ככל הניתן, עדיף צורת הכנה פשוטה, וככה גם אם הילד לא אוכל את מה שהכנתם, לפחות לא השקעתם 3 שעות במטבח.

למה להגיש לפני הארוחה? ילדים רעבים בדרך כלל מוכנים לטעום יותר, ואילו ילדים שבעים נשארים יותר בתחום המוכר והידוע. כמו כן, בתחרות בין משהו חדש לבין משהו מוכר, המוכר תמיד ינצח. לכן עדיף להציב את הירק החדש לבד, בלי מתחרים לידו. ובכל זאת, יש ילדים שלא יטעמו את המאכל החדש לפני שאכלו, אכל דווקא אחרי שהם אכלו קצת מהארוחה הרגילה יהיו מוכנים לטעום את החידוש. למה? ככה. לכן כדאי להציע גם בתחילת הארוחה, וגם תוך כדי.

למה לא לחגוג את הניצחון? ככל שהאירוע יהיה מינורי, כך עדיף. ככל שיהיו חגיגות שמחה או בכי תמרורים, הדבר מגביר את הלחץ, ולא יועיל לטווח הרחוק.

נסו דווחו איך טועמים אצלכם, מה הטריקים שלכם בעניין הזה?