קטגוריה: הרגלי מטבח

הבעיה
השעה שש בערב. תכף צריך לאכול ארוחת ערב, ואין לי מושג מה נאכל. אחד מהילדים שואל “מה יש לארוחת ערב?” ואני מתחילה לצעוק “אין לי מושג!” אני עצבנית, רעבה, עייפה והלוואי ומישה אחר היה מכין ארוחת ערב. אין לי רעיון מה להכין, ואין לי כוח להקדיש לכך טיפת מחשבה. התוצאה: שוב נאכל פסטה. זה מהיר, זה משביע, זה זול. אם זה קורה פעם בכמה זמן, לא נורא. אבל אם זאת המציאות יום אחר יום, זאת מתחילה להיות בעיה. או שמוציאים הרבה כסף על פיצה או טייק אווי, או מתפשרים על הבריאות ומכינים פיצה מקפיצה או שניצל תירס, או מכינים את אותן 3-4 ארוחות שוב ושוב, וכבר נמאס.
מידי פעם מגייסים את הכוחות, מחליטים להכין משהו מרגש וטעים במיוחד. קונים את המצרכים המיוחדים, וניגשים במרץ למלאכת הבישול. אבל כמעט תמיד זה לוקח יותר זמן מהמצופה, ועד שמגיעה שעת הארוחה הנשמה יוצאת. לא תמיד האוכל יוצא טעים, ובכל מקרה הילדים כבר מורעבים ועצבניים. אחרי שהשקענו כל כך הרבה זמן (ולפעמים גם כסף) בארוחה המושקעת הציפיות בשמיים, ולא תמיד הציפייה תתמש. ואז האכזבה, הו האכזבה. אז חוזרים לפסטה.

למה זה קורה?
למה זה כל כך מסובך? זאת אחת השאלות שאני עונה עליה כבר שנים רבות, כשחברים וחברות שואלים אותי, ונדמה לי שהתשובה לכך היא שאנחנו מתבלבלים. אנחנו חושבים שהבעיה היא הבישול, ולכן אנחנו מנסים לפתור את בעיית הבישול. אנחנו חושבים שאין לנו רעיונות מה להכין, ולכן מחפשים רעיונות חדשים מה להכין. אבל האמת היא שזה בכלל לא הבישול, וגם לא הרעיונות. דמיינו לעצמכם מצב בו הייתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך בעבודה, הילדים שובבים אך רעבים, והבלגן חוגג. והייתם מקבלים לפתח ביתכם בשעה 17:30 קופסא עם מצרכים טריים, עונתיים, שטופים ונקיים, חתוכים ומדודים ומתאימים למתכון שהוא מתאים בדיוק לטעמכם. זמן ההכנה מהתחלה ועד הסוף הוא 30 דקות, ומצורפת כרטיסיה קטנה עם המתכון ותמונה מגרה. אתם רק צריכים להרכיב ולשים בתנור או לטגן או לבשל זמן קצר. איך זה נשמע לכם? נשמע נחמד? ואם הייתם מקבלים קופסא כזו 3 פעמים בשבוע, איך אתם חושבים שזה היה משפיע על הארוחות הביתיות שלכם?
בארה”ב יש שירותים בדיוק כאלה, והם זוכים לפופולריות עצומה. אנשים בוחרים את הארוחות שלהם כל שבוע ומקבלים משלוח טרי של אוכל קצוץ ומדוד עם מתכונים פשוטים ומגוונים. ויש לזה תג מחיר נכבד. ארוחה כזו זולה בהרבה ממסעדה אומנם, אבל היא עולה הרבה הרבה יותר מעלות סך המרכיבים. ועל מה בעצם משלמים? על מישהו אחר שיחשוב ויבחר מתכון, מישהו שיעשה את הקניות, ומישהו שישטוף את הירקות ויקצוץ.
אולי זה נשמע לכם חלומי, ואולי יום אחד גם יהיה שירות כזה בישראל, אני לא ידעת, אבל בנתיים, אנחנו יכולים לעשות שירות כזה לעצמנו! זאת לא חוכמה אם זה יקח לנו מלא זמן והמון מאמץ, אבל אם נמצא דרך לעשות את זה עבור המשפחה שלנו ב-10 דקות לשבוע, אולי זה יכול להיות שווה את המאמץ.

הפתרון: 10 דקות בשבוע לתכנון תפריט שבועי
מה שאני מציעה הוא להקדיש 10 דקות בשבוע לתכנון הארוחות במשך השבוע. נשמע פשוט? אכן זה פשוט. אבל הרגל של תכנון תפריט הוא בעל עוצמה רבה, ויכול להשפיע באופן קריטי על הארוחות המשפחתיות- גם לשפר את האוכל עצמו מבחינת הבריאות, הטעם והגיוון- וגם להקטין את משך הזמן בו עומדים במטבח, כי לכולנו יש דברים יותר חשובים לעשות מאד לעמוד במטבח בסוף יום ארוך בעבודה.
הזמן הנכון לתכנון: לפני עריכת הקניות. אם אתם עושים קניות ביום חמישי כל שבוע, אז יום רביעי בלילה או בחמישי בבוקר זה הזמן המושלם לתכנן את השבוע הקרוב. רוב המשפחות נכנסות לסופ”ש עם תיכנון כלשהו לארוחות הסופ”ש, ואני מציעה לשכלל את זה עוד טיפה ולתכנן באותה הזדמנות גם כמה ארוחות לשבוע שלאחר מכן.
אפשר לקחת פתק ועט, אפשר לתכנן באפליקציה ואפשר להוריד בחינם את טבלת תכנון הארוחות שלי, כחלק מקבצי תכנון המטבח להורדה. רושמים 4-5 ארוחות שרוצים להכין בשבוע הקרוב, ואז עוברים על המרכיבים ומשלימים את רשימת הקניות שלנו לפי המתכונים, כך שבשבוע הבא כאשר תגיע שעת הארוחה כבר תהיה לנו תכנית, וכבר יהיו המוצרים זמינים.

איך להפוך את תכנון התפריט לקל יותר?
כשאני מציעה לאנשים לתכנן תפריט, הם אומרים “אבל זה ממש קשה!” וגם “איך אני אדע מה יתחשק לי לאכול בשבוע הבא” וגם “מאיפה יהיו לי רעיונות”. ואני מסכימה שאם מתחילים מטבלה ריקה לגמרי, וכל יום אפשר לאכול את כל המאכלים בעולם, אז המאמץ לצמצם את האפשריות ולהחליט מה נכין בכל יום הוא גדול. אבל אנחנו יכולים להקל על עצמנו! התפריט הכי פשוט יהיה כזה שבו נחבר את חמשת המאכלים שאנחנו הכי אוהבים להכין, ונחליט על ימים קבועים. למשל ביום ראשון פיצה, ביום שני שווארמה, ביום שלישי מרק עדשים וכו’ וכו’. בהרבה בתים כך אכן מבשלים, ויש תבשילים קבועים לימות השבוע. אם זה עובד אצלכם, אין בכך שום דבר רע. אבל אם תרצו קצת יותר גיוון מכך, אני רוצה להציע לכם לאמץ את שיטת הקטיגוריות.
איך עובדת שיטת הקטיגוריות? בוחרים 3-5 קטיגוריות ומשבצים את ימות השבוע לפי הקטיגוריות. ישנם סוגי קטיגוריות שונים:
• לפי מרכיב מרכזי (פסטה, קטניות, עוף, ביצים)
• לפי סוג מאכל (מרק, סנדוויץ’, תבשיל קדירה)
• לפי מטבח מקומי (איטלקי, תאילנדי, הודי)
• לפי בני המשפחה השונים- כל אחד בוחר ארוחה ליום אחר

לא חייבים לבחור את כל הקטיגוריות מאותו סוג. אפשר לגוון לפי הכיף. שבוע לדוגמה יכול להראות כך:
יום ראשון- שאריות משבת
יום שני- שני צמחוני
יום שלישי- קציצות
יום רביעי- אוכל איטלקי
יום חמישי- מרק
עכשיו, כשאנחנו ניגשים לתכנן את התפריט שלנו, כבר יש לנו נקודת מוצא לכל יום, אנחנו יודעים איזה סוג של מתכון אנחנו מחפשים ויהיה לנו הרבה יותר קל להתמקד ולמצוא מתכונים שיתאימו לנו.

עושים לעצמנו חיים קלים
אם אנחנו רוצים להקל על עצמנו עוד יותר, נבנה לעצמנו בנק רעיונות. בנק הרעיונות יכול להיות דף במחברת, קובץ וורד או טבלת אקסל, או אולי רשימה באפליקציה. נצטרך להשקיע שעה פעם בעונה בממוצע. למשל- בתחילת האביב נעשה סיעור מוחות כדי למלא את בנק הרעיונות למתכונים שישמשו אותנו במשך החודשים הקרובים. נכין טבלה כאשר כל עמודה מוקדשת לקטיגוריה אחת, ונחפש מתכונים שיוכלו להתאים לקטיגוריות השונות. כמובן שהקטיגוריות לא מגבילות אותנו, ונוכל להוסיף עוד קטיגוריה של “שונות”.
ואיך נמלא את בנק הרעיונות בלי ללכת לאיבוד ברחבי הרשת? המפתח לכך הוא הפוקוס. פוקוס אחד הוא הקטיגוריות, עליהם כבר החלטנות הפוקוס השני הוא בחירת מספר מקורות השראה מוגבלים, בין 5 ל-7 מקורות השראה. כשאני אומרת מקורות השראה הכוונה שלי לבלוגים, אתרים או ספרי בישול אוהבים. הרעיון הוא להתמקד במקורות השראה שאתם סומכים על המתכונים שלהם, יודעים שהם לטעמכם ולפי צורת האכילה שלכם, ויש שם מתכונים שיעשו לכם חשק לבשל ולאכול. כמה ממקורות ההשראה האהובים עלי ביותר בחודשים האחרונים הם הבלוגים של לייזה פאנלים, עז תלם, קרוטית, אז מה את עושה כל היום וגם עמוד האינסטגרם של עמיחי באר. ספרי בישול שאני חוזרת אליהם שוב ושוב הם המטבח הבריא של על השולחן (גם האתר שלהם לא רע בכלל), וספרי Moosewood באנגלית. הרעיון הוא לא ללכת לאיבוד בשפע הקיים, אלא להתמקד בכמה מקורות השראה שמדוייקים לכם- לטעם ולצרכים שלכם.
ואז אתם ניגשים למלאכה. יש לכם את הטבלה או את המחברת והעט. יש לכם שעון שמגביל אתכם לזמן שתרצו (חצי שעה או שעה לכל היותר). ואתם עוברים אחד אחד על מקורות ההשראה שלכם- אם יש להם אינדקס מתכונים הכי טוב, או לפי פונקציית החיפוש, ומחפשים מתכונים שיכולים להתאים למשפחה שלכם. שימו לב, אתם לא מחפשים מה להכין בזה הרגע, ולכן לא חשוב אם יש לכם את כל המרכיבים כרגע במטבח. אתם מחפשים מתכונים קלים, לא מסובכים מידי, בלי מיליון מרכיבים, שיתאימו לקטיגוריות שקבעתם ולטעם שלכם. המטרה- שיהיו לכם 3-4 אפשרויות בכל קטיגוריה.
לאחר שתסיימו את התרגיל הזה, יהיה לכם בנק רעיונות לתפארת! כשתיגשו לתכנן את התפריט של השבוע הקרוב (רגע לפני הקניות השבועיות), תוכלו לגשת לבנק הרעיונות ולחשוב בכל קטיגוריה “איזה מתוך כל המתכונים שרשומים כאן הכי מתחשק לי להכין בשבוע הבא?” ואז במקום להמציא את הגלגל מחדש, יש לכם שפע אפשרויות מגוונות וטעימות שכבר בחרתם לעצמכם מראש. יתכן שתכנון התפריט ירד מ-10 דקות ל-5 דקות ואפילו פחות, ראו הוזהרתם!

נשאר רק לבשל
אני יודעת, אני יודעת שזה לא רק. ואני יודעת שצריך גם לנקות. אבל אם תחזרו לתיאור שלי מתחילת הפוסט, תראו שהמציאות אצלכם יכולה להיות די דומה. יש לכם תכנית לשבוע מראש, יש לכם רשימת מתכונים טעימים, עונתיים, מתאימים לצרכים שלכם, לא מסובכים מידי ולא ארוכים. הבית שלכם יהיו מצוייד היטב. ועכשיו, אם מישהו ישאל “מה אוכלים היום?” תהיה לכם תשובה מעולה, ואולי אפילו תוכלו להפנות אותו (או הוא עבר קורא) לרשימה שתלויה על המקרר ושם רשום התפריט השבועי.
התפריט השבועי המושלם למשפחה שלכם- לצרכים, לטעמים, לרצונות. תפריט שיעשה לכם חשק לבשל, חשק לאכול, וחשק לארוחות משפחתיות משמחות.

אבל התיכנון פוגע בספונטניות!
כשאני מציעה לתכנן יש אנשים שזה מביא להם הרבה רוגע ושקט, ויש אחרים שממש מתנגדים. הם אומרים “אין לי מושג מה יבוא לי”, “אני מעדיפה לאלתר”, “אני לא אוהבת להרגיש מוגבלת”. גם אני הרגשתי כך, והיו שנים רבות בהם הייתי מתכננת תפריטים (כי הבנתי את היתרונות) אבל סרבתי לבצע אותן בעקביות. ועם זאת, גם אם לא מבצעים את כל התפריט כהלכתו, אני חושבת שהיתרונות עולים בהרבה על החסרונות.
למעשה, דווקא חוסר התיכנון פוגע בספונטניות, כי אז אין בבית פרודוקטים בסיסיים לבישול. אם עשינו קניות על סמך תפריט שהכנו, ואנחנו משנים את דעתנו, תמיד אפשר להכין משהו אחר מהדברים שקנינו. חשבנו שנכין עוף עם תפוחי אדמה בתנור, אבל מחשק לנו מרק? אפשר להכין מרק תימני עם פחות או יותר אותם מרכיבים. אבל אם לא קנינו עוף ותפוחי אדמה, אז מצבנו יהיה פחות טוב.
ועוד משהו- זה לא סיפור של הכל או לא כלום. לא חייבים לתכנן את כל השבוע. אפשר לתכנן רק 2-3 ארוחות. אפשר לתכנן מה נכין, אבל לא לשבץ אותן בלו”ז, וכל יום להחליט מה מתוך הרשימה מתחשק. אפשר גם להחליט רק באופן כללי ביותר על המוצרים אותם נקנה (קילו עוף, חבילת טופו, קישואים, גזר) ואז לתכנן את התפריט על פי מה שקנינו- אני קוראת לזה תיכנון תפריט הפוך. גם אם אתם לא אוהבים את הרעיון של תכנון תפריט שבועי אני מציעה לתת לזה הזדמנות, ולראות אם אולי גם אצלכם, היתרונות עולים על החסרונות.

יתרונות תכנון התפריט השבועי
למקרה שלא שכנעתי אתכם לנסות לתכנן תפריט שבועי, אפרט את מה שנראה לי מובן מאליו, אבל אולי לא כל כך מובן. אנשים שונים מכניסים הרגלי תכנון למטבח בשביל מטרות שונות:
עבור משפחה אחת המטרה תהיה חסכון בזמן ומאמץ במטבח.
עבור משפחה אחרת היעד המרכזי יהיה חיסכון כלכלי, הפחתת ההסתמכות על טייק אווי אוכל מבחוץ.
אצל משפחה שלישית המטרה תהיה בריאותית- לאכול פחות אוכל מעובד, או אולי לעבור לתזונה ללא גלוטן או טבעונית.
משפחה רביעית תהיה מעוניינת בעיקר להפחית את המריבות מול הילדים בשולחן האוכל.
משפחה חמישית שמה דגש על סביבתיות וצמצום בזבוז המזון, ורוצה לוודא שהם לא קונים יותר ממה שהם צריכים, שלא נשארות שאריות שבסוף מגיעות לפח, ובאופן כללי הרגלי האכילה שלהם מובילים לפחות בזבוז.
כל משפחה היא ייחודית, עם אג’נדה משלה, עם סדרי עדיפויות שונים. אבל זה היופי- הרגלי תכנון התפריט השבועי יכולים לעזור לכם לקדם כמעט כל אג’נדה שתרצו, ויכול להפוך את הדרך להשגת יעדים אלו ליותר קלה ומהירה.
שווה השקעה של 10 דקות, לא?

ואם אתם רוצים שמישהו אחר יתכנן עבורכם את התפריט השבועי? גם לכך יש פתרון! בשביל זה הקמתי את מועדון ארוחת ערב, מועדון בו מקבלים כל שבוע תפריט שבועי חדש ובו הצעות למתכונים חדשים, מגוונים וטעימים. הם נקודת פתיחה מעולה לתכנון התפריט השבועי שלכם.

ערכת טיסה לגילאי 1-5

לאחר טיסות רבות טראנס אטלנטיות עם ילדים בגילאים שונים, הסקתי שהגיל הכי קשה לטיסה הוא החל מגיל שנה ועד גיל שלוש. עד גיל שנה מדובר בתינוקות שבדרך כלל יונקים/אוכלים/ממילא על הידיים רוב הזמן, והם גם ישנים לא רע. מעל גיל מסוים רוב הילדים יכולים לשקוע במסכים ולהעביר ככה את הזמן, וגם אם זה לא אידאלי רוב הזמן הרי שבטיסה הרווח עולה על ההפסד ואני לא מגבילה בכלל. אבל יש גילאים בהם כבר למדו ללכת, ו”עדיין לא למדו לשבת”. אלה הגילאים המאתגרים ביותר מבחינתי. נוסיף לזה שיש ילדים שלעולם לא לומדים לשבת, ולא מעניין אותם מה שיש למסך מה להציע. יש לי אחת פרטית כזו, שלא ראתה דקה אחת של סרט גם בטיסה של 14 שעות.

יש לציין שהערכה רלוונטית בעיקר לטיסות ארוכות, כי בטיסות קצרות אין הרבה זמן- עד שממריאים, עד נוחתים, בין לבין אוכלים וישנים קצת, והזמן עובר. אבל מעל 3 שעות, לדעתי כדאי להתארגן.

אז מה עושים?

את ערכות הטיסה פיתחתי לכדי שיטה לאורך השנים, ואני כאן לשתף אתכם בעקרונות הבסיסיים, מתוך תקווה שתוכלו להתאים לילדים שלכם ולהעדפותיכם האישיות.

הקווים המנחים של הכנת הערכה:

1. בגדול- ערכת פעילויות וערכת חטיפים.
2. אני לא מעוניינת להשקיע הון תועפות בסיפור הזה. טיסה זה יקר ממילא.
3. אין אף פעילות שמעסיקה ילדים לאורך זמן רב, ולכן אני מתמקדת במגוון פעילויות קצרות, כאשר הציפיה היא שכל פעילות תמשך לא יותר מ-5 דקות (ואם במקרה זה לוקח יותר- מה טוב).
4. אופן האריזה הוא קריטי. אם מכניסים הכל לתיק בבלגן, הילד יוציא הכל בבלגן מהתיק, וכל העניין יסתיים לאחר 5 דקות. אפילו לטורקיה אי אפשר להגיע ככה. אז כל פעילות ארוזה בנפרד בשקית זיפ-לוק קטנה.
5. גם החטיפים ארוזים באריזות קטנות ואישיות.
6. באופן כללי מגוונים את הפעילויות עם זמן שיטוט/בהייה/שיחה ואכילה.

אז איך מכינים ערכת טיסה?

• הולכים לחנות מקס סטוק/הכל בדולר/חנות צעצועים, וקונים כמה שיותר צעצועים או משחקים בשקלים בודדים- לא משקיעים בשום דבר יותר מ-3 ₪ (אולי 5 ₪ אם זה ממש שווה כמו דמוי פלאפון).
• קניות בסופר: מנסים למצוא מה לא מתוק מדי, מלכלך מדי, אבל כיף וטעים.
• עושים סיבוב בבית, ומנסים לראות מה יש, ומה אפשר להפוך לפעילות.
• מרכזים הכל, ואורזים יפה בשקיות.
• מצלמים ומשוויצים.
• אורזים בתיק (לילדים גדולים- עם חטיפים שהם יחליטו לעצמם, לילדים קטנים- בלי החטיפים- שההורה ימנן את זה).

רעיונות מתוך התמונות כאן:

• צבעים+דף
• פלסטלינה (אפשר לחלק- כל צבע בשקית נפרדת)
• פלסטלינה + קרטון קטן- לפעילות מריחה
• מדבקות + דף
• פנקס קטן + עפרון
• צ’יריוס + חוט להכנת שרשרת
• חרוזים גדולים + שרוך להשחלה
• 2 כוסות, כפית ושעועית- שמים את כל השעועית בכוס אחת והילד מעביר עם הכפית לכוס השניה (פעילות הלקוחה משיטת המונטיסורי- עובדת יפה על מוטוריקה עדינה)
• בובת נייר + בגדי ניר (כמו של פעם)
• דוקים
• סיכות נייר (להכין שרשרת)
• דגלונים + בריסטול להדבקה
• חוברות פעילות
• ספרון קטן
• בובה חדשה
• דמוי פלאפון
• מקלות ארטיק + טוש להכנת בובות על המקלות (בסיוע ההורים)
• מכונית צעצוע + מסלול של כביש מצויר על בריסטול מצויר
• בובות אצבע (יש חמודות באיקאה, חורג מהתקציב הנמוך אבל ממש שווה)
• פצפצים

מה לא? לא מספריים- אסור להעלות לטיסה, לא צבעים מאד מלכלכים, ולא דבק בשום צורה כי זה עושה בלגן (למרות שזה מצולם כאן עם מקלות ארטיק, זאת פעילות שלא צלחה).

חטיפים מומלצים:

• ירקות חתוכים (עדיף בקופסא, שלא יימעכו)
• פירות יבשים
• בייגלה
• צ’יפס
• במבה
• צ’יריס- מתוך ערכת הפעילות
• חטיפי גרנולה/אנרגיה/שוגי (אם רוצים להכין בבית, אני ממליצה בחום על המתכון של מתכוניישן)
• סנדוויצ’ים שלא מתקלקלים מהר מדי (אצלנו המועדפים זה חביתה, גבינה צהובה או חמאת בוטנים, אבל חומוס וטחינה גם הולך יופי)

וכדאי לזכור- למדינות רבות בעולם אסור להכניס פירות וירקות ממדינות זרות, לכן לאחר הנחיתה בזמן שבו מתארגנים לעזיבה של המטוס כדאי לעבור ולבדוק אם נשארו פירות או ירקות, ולסיימם או להשאירם במטוס. בשום פנים ואופן לא להכנס איתם לשדה התעופה.

טיסה נעימה!

המעבר לאוכל “מוצק” הוא אחד השלבים המרגשים בהורות! אני זוכרת שכאשר הגדול שלי היה בן 4 חודשים התחלתי במחקר מעמיק- במה להתחיל, איך לעשות את זה, איך להתכונן? זו היתה החוויה המסעירה של הצעת אוכל אמיתי לקטנצ’יקים בפעם הראשונה, וזה מרגש, מבלבל, ואולי אפילו קצת מפחיד. אבל פעמים רבות השלב הזה עובר מאד מהר! לפחות אצלי, נדמה לי שעם כל ילד נוסף שהצטרף למשפחה השלב הזה הלך והתקצר ואצל הבת החמישית זה ארך אולי חודש או חודשיים. לאחר מכן- הילדים קיבלו מרכיבים מתוך האוכל שהוכן לכולם- טחון, מעוך במזלג, מפורר ביד או חתוך קטן קטן. ממילא תמיד יש אצלנו בשבוע לפחות מרק או שניים, או תבשיל אחד או שניים, ומתוכם אפשר לדוג (בהתחלה) מרכיבים מוכרים ולאט לאט הרפרטואר מתרחב. עם זאת, דווקא עם הקטנצ’יק התורן, לא היו לא שיניים כמעט עד גיל שנה, והוא כל כך נהנה מהאוכל המרוסק, שכבר חודשים ארוכים שאנחנו מכינים לו באהבה מגוון גדול של baby food ביתי.

מעבר לניסיון המצטבר, משהו שהשפיע אל צורת המחשבה שלי בנושא הזה הוא הספר המצוין הזה, שגישתו היא מאד מאד שפויה, ולמדתי ממנו שני דברים חשובים:

1. לא צריך לפחד מתיבול גם לאוכל של תינוקות. גם להם מגיע אוכל טעים. ירקות טחונים עם מעט מלח ושומן זה הרבה יותר טעים מירקות טחונים בלי שום תיבול. כל עוד מדובר בתיבול עדין, אין מה לחשוש. ושומן ממקור בריא הוא אחלה, גם לתינוקות.
2. הטקסטורה החלקה מאד של גרבר ודומיו הוא בעייתי בטווח הרחוק, כי מרגיל את התינוקות לאוכל אחיד וחלק מאד. רוב האוכל של מבוגרים אינו כזה, יש לו מרקמים משתנים, וגם הטעם מורכב יותר. אמנם, התינוקות צריכים ללמוד את הפעולה הפיזיולוגית של בליעת אוכל מוצק, בניגוד למציצת חלב משד או מבקבוק, ולכן צריך שהאוכל יהיה חלק במידה מסוימת, אבל עדיף להרגיל לאוכל לא חלק לחלוטין אלא עם קצת טקסטורה.

הפתרון לשני הדברים הללו- הכנת אוכל בבית. עם כל הילדים נעזרתי בגרברים קנויים כשהיינו מחוץ לבית פה ושם, אבל עיקר האוכל שלהם בהתחלה היה ביתי לחלוטין.

אפרוש כאן לפניכם את תכנית הפעולה שלי, לפיה אפשר להכין בשעת הכנה אחת מספיק אוכל לשבועיים, וכך אין שום תירוץ לא להכין את האוכל לבדכם בבית. זה יותר טעים, יותר מזין, יותר בריא, וגם מאד מאד חסכוני (לאחר הצטיידות ראשונית, שגם היא לא יקרה).

אז במה צריך להצטייד?

• סיר בישול
• שושנת אידוי
• תבניות להכנת קוביות קרח
• מכשיר טחינה- בלנדר מוט, בלנדר רגיל, או מטחנה ייחודית (זה מה שיש לנו, וזה מעולה!)
• ירקות ופירות

שבועיים ראשונים:

גזר, בטטה, קישוא, תפוח, אגס

שבועיים נוספים (בהתאם לעונה ולמה שמוצאים):

סלק, דלורית, קולרבי, שזיף, אפרסק

 

מה עושים?

1. שמים בסיר מים, בערך 5 ס”מ, בגובה שיהיה מתחת לשושנת האידוי. מניחים בתחתית הסיר את שושנת האידוי, מכסים את הסיר ומביאים לרתיחה.
2. בנתיים- שוטפים את כל הפירות והירקות היטב.
3. חתוכים ומגלענים את התפוח כך שיווצרו חתיכות גדולות ללא גרעינים.
4. לאחר שהמים רותחים, מנמיכים את האש לאש קטנה, ומניחים בשושנת האידוי את חתיכות התפוח. סוגרים את הסיר ומאדים 10 דקות.
5. תוך כדי- מכינים את שאר הירקות והפירות- חותכים כל סוג לחתיכות גדולות.
6. כשהתפוחים רכים (אפשר לנעוץ מזלג ולבדוק) מוציאים בזהירות את שושנת האידוי ומעבירים את התפוחים לקערה להתקרר.
7. מחזירים את השושנה לסיר, ושמים את הפרי או הירק הבא.
8. כל סוג פרי וירק צריך בישול של כ-10 דקות, וצריך לבדוק את הרכות ואז להוציא ולקרר. לוודא שיש מספיק מים למטה, ואם צריך- אפשר להוסיף מעט מים.
9. לאחר שהפירות והירקות ומצטננים מעט, אפשר לטחון אותם (עם הקליפה במידה ויש).
10. מעבירים לתבניות של קוביות קרח ומקפיאים.
11. לאחר שהקוביות קפאו, כדאי להעביר לשקיות זיפ-לוק ולסמן מה כל דבר.
12. כאשר מציעים טעימות- מפשירים קוביה אחת או שניים. כאשר מציעים פרי או ירק בפעם הראשונה צריך להציע אותו לבד, אולם לאחר מספר ימים אפשר לערבב את כל הפירות עם כל הירקות. כאשר יש כמה שקיות כאלה בבית- הגיוונים אין סופיים ומדובר בהפשרה קצרה של כמות קטנה כל פעם, כך שכל פעם האוכל טרי, והגיוונים רבים.

לא דיברתי כאן על בננה ואבוקדו, שאפשר בקלות למעוך במזלג, ולאחר טעימה ראשונה גם לערבב עם מרכיבים אחרים (בננה ותפוח, אבוקדו ואגס- הולך יופי). אצלי הם תמיד היו אופציה זמינה למקרה שלא היו לי ירקות או פירות מבושלים ומופשרים בזמן- fast food אולטימטיבי.

מניסיוני, לאחר שעוברים את התקופה הראשונה ויש ברפרטואר כ-10 סוגי פירות וירקות, אפשר להתחיל לנסות להוסיף עדשים מבושלים (נגיד מרק עדשים שמכיל גזר ודלורית, וטוחנים הכל יחד), עוף, קציצות בשר, וכל דבר אחר. כאמור- התיבול שמתאים לנו המבוגרים הוא גם בסדר גמור לקטנטנים, וכל עוד אין מרכיב שנמנעים ממנו (דבש עד גיל שנה, מוצרי חלב עד גיל 9 חודשים), אין בעיה להציע לתינוקות את מה שהמבוגרים אוכלים.

והכי כיף להנות מהפרצופים המופתעים בפעם הראשונה שהם טועמים משהו!

אחד מההרגלים שאני מנסה להקנות הוא טעימת אוכל חדש באופן כללי, וירקות חדשים באופן ספציפי, מכיוון שאני מאמינה שתפריט מגוון הוא הבסיס לתפריט בריא.

קודם כל כדאי שנגדיר מהי הצלחה: מבחינתי הצלחה היא שהילדה טעמה ביס. זה הכל. הצלחה היא לא שהילדה התאהבה בצנון וזה עכשיו המאכל האהוב עליה בעולם, או שהילדה חיסלה מנה מלאה של סלט או קערה שלמה של מרק. לא. ביס אחד.

ומה יתן לי ביס אחד? מצד אחד: לא הרבה. מצד שני: הכל. כי ביס ועוד ביס ועוד ביס יוצרים הרגל של טעימת אוכל חדש, ובמוקדם או במאוחר הילדה תטעם משהו שהיא אוהבת.

לאחר הרבה ניסוי וטעיה, הנה השלבים אצלנו בבית לטעימת ירק חדש:

1. בוחרים יחד איזה ירק עונתי הולכים לטעום- אפשרי: בקניות משותפות

2. מוצאים מתכון פשוט וקל להכנה, ומכינים

3. לפני הארוחה, מניחים את המאכל החדש על השולחן ומאפשרים נשנוש

4. כאשר הילד טועם ביס לא מגיבים בכלל, ולכל היותר אומרים “כל הכבוד שטעמת”

למה לתת לילד לבחור את הירק? די קל לשתף את הילד בבחירה, ולפעמים אם הם שותפים לבחירה הם גם יותר סקרנים לגבי הטעם. אבל חשוב לומר שזה לא מבטיח שהילד יאהב את הירק, וצריך להזהר מלקשור בין הבחירה לבין תוצאות הטעימה, שהרי אם נאמר לילד “אבל הרי בחרת!” פעם הבאה הוא לא ישתף איתנו פעולה בבחירה. רוב הילדים נהנים מהקניות ונהנים וחווית הבחירה, אז לנצל את החוויה הכיפית עם הילד והירק החדש, וזהו.

למה ירק עונתי? ירק שהוא בשיא העונה יהיה טעים יותר וגם יהיה זול יותר. הכי מבאס להוציא הון עתק על ירק מיוחד כלשהו שבסוף לא יאכל.

למה מתכון פשוט? ככל שההורה משקיע יותר בהכנה, ככה הוא יצפה לתגובה נלהבת יותר, והלחץ המופעל על הילד עולה (במודע או לא במודע). כדי שהלחץ יהיה נמוך ככל הניתן, עדיף צורת הכנה פשוטה, וככה גם אם הילד לא אוכל את מה שהכנתם, לפחות לא השקעתם 3 שעות במטבח.

למה להגיש לפני הארוחה? ילדים רעבים בדרך כלל מוכנים לטעום יותר, ואילו ילדים שבעים נשארים יותר בתחום המוכר והידוע. כמו כן, בתחרות בין משהו חדש לבין משהו מוכר, המוכר תמיד ינצח. לכן עדיף להציב את הירק החדש לבד, בלי מתחרים לידו. ובכל זאת, יש ילדים שלא יטעמו את המאכל החדש לפני שאכלו, אכל דווקא אחרי שהם אכלו קצת מהארוחה הרגילה יהיו מוכנים לטעום את החידוש. למה? ככה. לכן כדאי להציע גם בתחילת הארוחה, וגם תוך כדי.

למה לא לחגוג את הניצחון? ככל שהאירוע יהיה מינורי, כך עדיף. ככל שיהיו חגיגות שמחה או בכי תמרורים, הדבר מגביר את הלחץ, ולא יועיל לטווח הרחוק.

נסו דווחו איך טועמים אצלכם, מה הטריקים שלכם בעניין הזה?