מרק תימני- ארוחה בסיר אחד

chicken veg soup

גם אצלנו, כמו כל זוג, יש פערים שצריך למצוא דרך לגשר עליהם. אבל במקום לדבר על פערים משעממים כמו פוליטיקה או השקפת עולם דתית (ויש פערים משמעותיים!), אני רוצה לדבר על אחד מהפערים שהכי הציקו לי בתחילת הקשר. כשהכרתי את ג’ייסון הוא תמיד היה מזמין את אותו דבר במסעדה, ולכל מסעדה היה את הדבר האחד שהוא היה מזמין, כי מבחינתו מרגע שהוא מצא את הדבר שהוא הכי אוהב בתפריט אין מה לבזבז את הזמן על דברים אחרים. ובאופן כללי בחיים, להכין כל שבת אותו אוכל- לגמרי הגיוני.

אצלי- הפוך.

כל הקטע ללכת למסעדה זה לטעום דברים חדשים, ואם אפשר ששנינו נזמין דברים חדשים ונחצה וכך נוכל לטעום כל אחד מאיתנו שתי מנות- אז עוד יותר טוב. להזמין משהו שכבר הזמנתי בעבר? בזבוז.

20190218_133538

ואוכל לשבת- לא הבנתי איך אפשר לחזור שבת אחרי שבת על אותו התפריט הקבוע והמוכר. ועוד יותר גרוע- אותו אוכל בליל שבת ובשבת בבוקר- שוד ושבר. מבחינתי הגיוון הוא טעם החיים, וכיף תמיד לנסות דברים חדשים, לנסות מתכונים חדשים.

כמו הרבה דברים בחיים, גם את השוני הזה אפשר לייחס לאמהות שלנו. שתי האמהות שלנו בשלניות מצויינות, אבל אמא של ג’ייסון נהגה בעבר להכין דברים קבועים פחות או יותר, ואצל אמא שלי אין קבוע יותר מהגיוון. אי אפשר לדעת למה לצפות כשמגיעים להתארח אצלה, כי תמיד יהיה משהו חדשני וניסיוני על השולחן. ואצל אמא של ג’ייסון- גם היום אני יכולה בעל פה לומר פחות או יותר מה יהיה בתפריט. אצל שתיהן טעים, שיהיה ברור.

ועם הזמן אני מבינה שאין נכון ולא נכון. אין טוב ופחות טוב. יש אנשים שונים עם העדפות שונות, והכל בסדר. ויש יתרונות לא מבוטלים בכלל בשמירת תפריט קבוע- כשיודעים למה לצפות יש בזה משהו מנחם, יש פחות כשלונות, פחות בזבוז זמן וכוח.

20190218_135517

אז אנחנו מוצאים את האיזון המתאים לנו פעם אחר פעם, משתנים עם נסיבות החיים, לעיתים מגוונים הרבה, לעיתים דבקים בתפריט קבוע, ורוב הזמן אפשר לומר שאצלנו יש משהו באמצע- פורמט קבוע של ארוחה, סוג של template, עם גיוונים קטנים משבוע לשבוע. ככה גם אני נהנית מהגיוון, אבל גם ג’ייסון נהנה מהקבוע.

אחד הדברים הקבועים הוא מרק בסעודת ליל שבת, ודרך נחמדה לגוון היא במקום מרק עוף אשכנזי מסורתי להכין מרק תימני. זה כנראה לא מרק תימני אורגינל- כי הוספתי קישוא לבצל ולתפוח אדמה הבסיסי, וכי אני משתמשת בגרון הודו במקום חלקי עוף אחרים. אבל בשונה מהמרק עוף אשכנזי יש כאן תיבול בחוויאג’ למרק (לא להתבלבל עם חוויאג’ לקפה!!) ורסק עגבניות, שנותנים יחד למרק טעם אחר לגמרי. איך? הנה:

מרק תימני לא מקורי
לפני שמתחילים לבדוק שיש במטבח...
  • 2 בצלים
  • 2 קישואים
  • 3 תפוחי אדמה גדולים או 10 קטנים
  • 1 ק"ג גרון הודו או חלקי עוף עם עצם
  • 1 קופסא קטנה של רסק עגבניות
  • 1 כפית מלח
  • 1 כף חוויאג' למרק
  • מים
  • אפשר: שום כוסברה
ועכשיו לעבודה...
  1. מקלפים את בצל וחוצים לחצי. שוטפים את הקישואים ותפוחי האדמה וחותכים לחתיכות גדולות. שמים את כל הירקות בסיר.
  2. מוסיפים את הרסק, התבלינים, ההודו או עוף ומים- בערך 8 כוסות- כלומר כדי כיסוי, ואז עוד כמות יפה.
  3. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים שעה.
  4. למתקדמים: מוציאים את ההודו או העוף לצלחת, נותנים להתקרר, מפרקים מהעצמות ומחזירים לסיר.
שאר ירקות

• אם מוסיפים את השום והכוסברה מוסיפים אותם בהתחלת הבישול. • נחמד להגיש עם אורז לבן.

בא לכם מרק עוף אבל לא כזה? אולי תנסו מרק פו וינטאמי?

מרק פו ויטנאמי- מי שם תה בתוך המרק?

חורף. כולם, כולל כולם, חולים. יש את ההוא עם סטרפ, ההיא מנוזלת, וההיא שרק משתעלת. וכשיורד גשם- אני רק רוצה מרק. אבל איזה מרק, זו תמיד התלבטות.

לפני 3 שנים העבודה הביאה אותי לויטנאם, והמזל הגדול היה שחברה מהתיכון היתה שם בשליחות דיפלומטית. כמו כל שומרת כשרות בחו”ל הצטיידתי מראש (מנות חמות, סרדינים, קבנוס, עלי גפן בקופסה) והתבאסתי לראות את כל מה שאני מפסידה (אם כי כשממש קראתי תפריט במסעדה פחות הצטערתי, בכל זאת יש דברים שכנראה כשמגיעים בישראל קצת יותר קשים לעיכול, גם בקריאה). אבל מראש כבר היתה לי הזמנה להגיע לארוחת ערב אצל החברה, וכמה שמחתי לגלות שאצלם בבית מבשלת אישה ויטנtמית מקומית, ומכיוון שהבית כשר למהדרין היא מכינה מאכלים ויטנאמים כשרים. הגעתי למקום היחיד בעולם (שאני יודעת עליו) שבו מכינים אוכל כזה! מה שנקרא “סייעתא דשמיא”.

pho1

ואיזה כיף היה לראות אל כל הילדים של החברה שלי אוכלים קערות עם נודלס, עוף, מרק ריחני ומהביל, ומעל כל מיני ירוקים קצוצים. כך למדתי על נפלאות ה-Phở, שלשם הנוחות נקרא לו כאן “פו”, אבל בעצם מבטאים אותו יותר קרוב ל”פה” כמו הצליל (דו רה מי פה סול וכו’). כשחזרתי הביתה החלטתי לנסות לשחזר את הטעמים- גם בשביל הילדים שלי, אבל אם נודה על האמת גם בשבילי. וכך הכנו לסעודת ליל שבת אחת מרק פו, בעזרת המתכון של רותי רוסו האלופה. אבל כמובן, שאני אף פעם לא עושה בדיוק כמו שאומרים לי. כולם התלהבו, ועובדה- שנתיים אחר כך שאלתי את הסטרפטוקוק הקטן איזה מרק הוא רוצה והוא ביקש “את המרק הויטנאמי”.

כשהכנתי את המרק בסופו של דבר הוא שאל “אמא, תגידי, שמת תה בתוך המרק?” לא שאלה מופרכת כשהמרכיבים כוללים קינמון ואניס. אבל באופן פלא, למרות שחלק מהילדים לא אוהבים קינמון, כולם מאד מאד אהבו את המרק.  

מרק פו- מרק עוף ויטנאמי
לפני שמתחילים לבדוק שיש במטבח...
  • 1 עוף שלם או מספר חלקי עוף עם עצמות
  • 3 בצלים
  • 1 שורש ג'ינג'ר
  • 2 מקלות קינמון
  • 2 כוכבי אניס
  • 2 כפות מלח
  • 1 חבילת נודלס אורז עבים כמו פטוצ'יני
  • 1/2 צרור כוסברה
  • 1/2 צרור נענע
  • 1 פלפל צ'ילי חריף
ועכשיו לעבודה...
  1. מחממים תנור לחום הכי גבוה (אצלי זה 240). שמים על תבנית אפיה 3 בצלים ושורש ג'ינג'ר, ונותנים להם לצלות בתנור במשך שעה, עד שהם קצת משחירים מבחוץ.

  2. מכניסים לסיר עוף שלם, בצלים וג'ינג'ר שרופים, 2 מקלות קינמון ו2 כוכבי אניס, 2 כפות מלח. מביאים לרתיחה ומבשלים כמה שעות. כמה שעות? אז תלוי איזה סיר יש לכם. בסיר רגיל על האש- שעתיים. בסיר בישול איטי 8 שעות (נפלא להשאיר בבוקר ולחזור לבית שמריח נפלא).  אבל החורף הזה התחדשתי לי בסיר לחץ חשמלי (Instant Pot) ובו מספיק לבשל את המרק הזה 45 דקות, והוא עשיר וטעים כאילו בושל יומיים.  

  3. לאחר הבישול מוציאים את כל ה"תוך". מקלפים את הבצל ומחזירים. מפרקים את העוף, מפרידים את העור והעצמות, ומפרקים את הבשר לחתיכות קטנות, ומחזירים למרק.

  4. בנפרד מרתיחים מים בקומקום, שמים חבילת נולדס אורז בכלי, שופכים מעל את המים ורותחים ומשאירים עד שמוכן (כחצי שעה) ומסננים. 

  5. קוצצים כוסברה, והמהדרים קוצצים גם נענע ופלפל חריף (כל דבר בקערה נפרדת). כל אחד מרכיב לעצמו קערה- נודלס, מעל זה המרק והעוף, ומעל זה הכוסברה ו/או נענע ו/או צ'ילי חריף. 

שאר ירקות

נשמע כמו השקעה אבל חוץ מפירוק העןף כל שלב הוא דקה או שתיים.