תגית: 5 מרכיבים

אין ספק שאמירה הידועה לגבי כך ש”אנחנו אוכלים עם העיניים” היא נכונה, ואם משהו נראה טעים ומגרה, הסיכוי שנעז לטעום אותו, והסיכוי שגם נאהב אותו, גדול יותר. ולכן ברור שאוכל צבעוני הוא אוכל מגרה, וכדאי להשתמש בכך לטובתנו.

אבל כשראיתי וידאו לגבי “דרך קלה להכנת פסטה בצבעי הקשת” התעצבנתי. התעצבנתי קודם כל בי זאת באמת לא חוכמה גדולה להשתמש בצבעי מאכל מלאכותיים כדי להפוך פסטה לצבעונית ומגרה- נו באמת. אבל התעצבנתי פעם שניה כי האם באמת צריך להשתמש בתכסיסים כדי לגרום לילדים לאכול יותר פסטה? אני לא יודעת מה קורה אצלכם, אבל אצלי פסטה היא לא משהו שצריך להילחם עליו. אוכלים די והותר גם בלי טריקים ושטיקים.

עם זאת, זה חידד בעיני בדיוק את הדרך הנכונה להשתמש בצבעים:

1. להשתמש בצבעים הטבעיים הקיימים בטבע. הרי השפע של הצבעוניות בשוק, ואפילו בסופר, מסחרר. למה לא לנצל את זה?
2. להשתמש בצבעים במיוחד כדי למשוך ילדים לנסות ולטעום דברים שהם אוכלים פחות מהם בדרך כלל.

כמו מה למשל? כמו ירקות.

דרך פשוטה יכולה להיות במקום להגיש לשולחן מקלות של גמבה אדומה, להוסיף גם אפשרות של גמבה צהובה. הדבר הפשוט הזה- הצגת שתי אופציות בצבעים שונים- תגרום לילדים לאכול יותר בסופו של דבר. לא מאמינים לי? תחשבו איך אתם אוכלים בבופה שיש בו הרבה מגוון. עצם המגוון עצמו משפיע על כמות האוכל שאוכלים- תמיד אוכלים יותר כאשר יש מגוון. וצבעים היא דרך מאד פשוטה ועדינה לגוון.

דרך שניה היא להוסיף לתבשיל מעט מצבע נגדי. מרק גזר? להוסיף כף פסטו בכל קערה. מקופץ עם גמבה אדומה? להוסיף שעועית ירוקה בשביל הצבע הנגדי.

והרי לפניכם דרך פשוטה לנצל גזרים צבעוניים. הכרנו את הגזרים הצבעוניים כשבני חזר לפני מספר שנים מטיול ב”שביל הסלט” נלהב וסיפר לנו על ההיסטוריה של הגזר. למיטב זכרוני, הגזר הלבן והצהוב היה קיים הרבה לפני הגזר הכתום. אבל אין ספק שהגזר הכתום השתלט על השוק, והיום לא ניתן תמיד למצוא גזרים בצבעים אחרים. לכן ביום ראשון האחרון, כשראיתי בסופר חבילה של גזרים צבעוניים- קפצתי על המציאה. אני יודעת שלפעמים הם מגיעים גם בארגזים של ירקות אורגניים.

וידוי- אני מעדיפה גזר חי על פני גזר מבושל- אבל כיוון שאני לא היחידה בבית אני משתדלת גם להכין אופציות לבני הבית האחרים.

ואם בכל זאת תרצו להכין פסטה צבעונית? תראו את הוידאו הזה לקבלת רעיון סופר מגניב אם כי קצת יותר מושקע.

השילוש הקדוש- גבינה, עגבניה ואורגנו. איכשהו, הטעם של פיצה מהלך קסם על ילדים (וגם, בואו נודה, על מבוגרים). אני לא בטוחה איך האיטלקים עלו על הקסם הזה, אבל אני כשלעצמי אוהבת להעתיק מהם, ולהשתמש בדיוק בטעמים האלה בכל מיני צורות. הנה דוגמה אחת: אג מאפינס בטעם פיצה.

אז מה זה אג מאפינס? זה למעשה חביתה משודרגת, מוגשת במנה אישית וחמודה. זה ביצים מקושקשות, תוספות ותבלינים, גבינה אם רוצים, שאופים בתנור בתבניות סיליקון אישיות.

איפה הבצק אתם שואלים? אין צורך. זה מחזיק יופי. ובאופן מפתיע זה יותר משביע בלי בצק ובלי קמח. איכשהו, השילוב של חלבון וירק זה השילוב המשביע ביותר.

זה יותר מהיר מפיצה, ללא גלוטן, וטעים לאללה. נסו ותראו.